<h1>רבינו ירוחם נכ"ה ח"א</h1>
<h2>דף ב.</h2>
לשון הרמב"ם בפי' המשנה במס' יבמות בפתיחת המסכתא אקדים עקרים לזו המסכתא ומיד אתחיל בפירושי ואומר כי העקרים אשר צריך שתדעם קוד' העיו' בכלל הבבות והדינים הבאים בזאת המסכת' הם ד' עקרי'. העקר הראשון כשימות אח מאביו ועכ"פ שימות בלא זרע והניח נשים רבות אין לו לאח לחלוץ או ליבם חוץ מא' מהן שנ' אשר לא יבנ' את בית אחיו בית א' הוא בונה ואינו בונה שתי בתים וכשחלץ לאחת מהן או ייבם הותרו השאר בלא חליצה ובלא יבום וכמו כן אם הניח המת אחים רבים ואשה א' או נשים רבות א' מן האחים לבד ייבם או יחלוץ לא' מהן מן הטעם שאמרנו. העק' השני כשמת האח והניח אשה והיתה זו האשה אסור' על האחין או על א' מהם הזקוקי' לחליצ' או ליבום כגון שהיתה אשת המת בת זה האח החי או אחו' אשתו זה האח שהיא אסורה עליו משו' ערוה לא ייב' אותה שנ' ואשה אל אחותה וגומ' ואומר יבמה יבא עליה והוא כאלו אמר במאמרו יבמה יבא עליה אם תהיה אחות אשתו לא תקח לצרור ולמדנו שאר העריות מאחות אשה. העקר השלישי כשמת האח והניח נשים רבות ואח' מהן ערוה על האח החי בענין שאינו יכול ליבם זאת האסורה כמו כן לא ייבם לשאר הצרות שנאמ' אשר לא יבנה את בית אחיו ובא בקבלה בית שהוא בונה את כלו בונה מקצתו ובית שאינו בונה כלו אינו בונה מקצתו. העקר הרביעי שכל מי שיכולה להתיבם מן התורה היא כמו כן זקוקה לחליצה וכל מי שאינה יכולה להתיבם מן התורה כמו שתהיה ערוה כמו שזכרנו ג"כ היא אינה צריכה לחליצ' שנאמר ועלתה יבמתו השער' אל הזקנים ואמרה מאן יבמי וגומר וחלצה נעלו וגו' ובא בקבלה כל העולה לייבום עולה לחליצה וכל שאינה עולה לייבום אינה עולה לחליצה אלא תפטר. ואחר ידיעת העקרים אתחיל בפי' ע"כ תוכן דברי הרמב"ם.
חמש עשרה נשים הן שיכולות לינשא לאחיו בהתר ואם מת אחיו בלא בנים אסורות לו להתיבם וכשם שאין מתיבמות כך אין חולצות. ואלו הן החמש עשרה נשים בתו ובת בתו ובת בנו ובת אשתו ובת בנה ובת בתה, חמותו ואם חמותו ואם חמיו, אחותו ואחות אמו ואחו' אשתו, אשת אחיו מאמו ואשת אחיו שלא היה בעולמו וכלתו. ועתה אפרש לך על כלן כיצד יכול להיות שיהיו מותרות לאחיו ואסורות לו. בתו כיצד כגון ראובן שנשא בת שמעון אחיו ומת ראובן בלא בנים ונפלה אשתו ליבום לפני יבמה שמעון שהו' אביה ואסורה לו שהיא בתו הילכך לא חולצת ולא מתיבמת. בת בתו כיצד כגון ראובן שנשא בת בתו של שמעון ומת ראובן בלא בנים וכן אם נשא ראובן בת בנו של שמעון וכן אם נשא בת אשתו של שמעון שהיתה לה מאיש אחר קודם שנשאת לשמעון ומת ראובן בלא בנים ונפלה אשתו ליבום לפני שמעון שהיא אסורה לו שהיא בת אשתו ר"ל חורגתו וכן אם נשא ראובן בת בתה של אשת שמעון שכלן אסורות להתיבם לשמעון שהן אסורות לו. חמותו כיצד כגון לאה ודינה בתה ונשאת לאה לראובן ודינה לשמעון ומת ראובן בלא בנים ונפלה לאה לפני שמעון והיא חמותו שהיא אם אשתו דינה ואסורה לו וכן אם נשא ראובן את אם חמותו של שמעון כגון שנשא את אם לאה חמותו של שמעון שהיא כמו כן אסור' לשמעון וכן אם נשאת אם חמיו של שמעון לראובן שהיא אסורה כמו כן על שמעון. אחותו כיצד כגון יעקב נשא לאה וכשנשאה היתה ללאה בת מאיש אחר ושמה דינה וילדה לאה מיעקב בן ושמו ראובן והנה דינה היא אחות ראובן מאמו ולא מאביו ואחר כך נשא יעקב אשה אחרת והוליד ממנה בן ושמו שמעון ונשא שמעון את דינה בת לאה שהיא מותרת לו ומת שמעון בלא בנים ונפלה דינה ליבום לפני ראובן והיא אסורה לו. אחות אמו כיצד כגון יעקב וראובן בנו שנשאו שתי אחיות לאה ורחל יעקב נשא את לאה והוליד ממנה את שמעון וראובן בעל רחל מת בלא בנים ונפלה רחל לפני שמעון ליבום והיא אחו' אמו ואסורה לו. אחות אשתו כיצד כגון ב' אחים נשאו ב' אחיות ומת אחד מהם דה"ל לאח' אחות אשתו ואסורה לו בחיי אשתו פירו' ואפילו מתה אשתו אחר שמת אחיו אסורה לו ואינה חולצת ולא מתיבמת. אשת אחיו מאמו כיצד כגון יעקב שנשא רחל והיתה לה בן מאיש אחר ושמו שמעון וילדה ליעקב בן ושמו ראובן וליעקב היה לו בן מאשה אחר' ושמו לוי ומת שמעון ונשא לוי את אשתו לא מחמת יבום כי לא היתה זקוקה לו או מיירי שהניח שמעון בנים או שלא היה לו אח מאב להיות זקוקה לו ואחר כך מת לוי בלא בנים ונפלה אשתו ליבום לפני ראובן שהוא אח לוי מאביו כי שניהם בני יעקב וראובן אינו יכול ליבם אותה כי היתה מתחלה נשואה לשמעון שהוא אחיו מאמו כי שניהם היו בני רחל. אשת אחיו שלא היה בעולמו כיצד כגון ב' אחים ומת אחד מהם בלא בנים ואחר כך נולד להם אח ואחר כך ייבם השני את אשת אחיו והיה לו אשה אחרת ומת כמו כן בלא בנים ונפלו נשותיו לפני אותו אח שנולד אחר מיתת האח הראשון הנה כי אחת מאלו הנשים פטורה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו כי לעולם לא ראהו לזה כי לא נולד עדין כשמת הוא ואותה שייבם האח השני היתה אשת האח הראשון שלא היה בעולמו של זה, וכמו כן האשה האחרת פטורה משום צרתה כדלקמן בדין אשת אחיו שלא היה בעולמו. כלתו כיצד כגון ראובן היה לו בן ונשא אשה ומת או גרשה ונשאת לשמעו' אחיו של ראובן ומת שמעון בלא בני' ונפלה ליבום לפני ראובן והנה היא אסורה כי היתה כלתו ונאסרה לו לעולם. וכל אלו החמש עשרה נשאו בהתר וכשם שכולן פטורו' מן החליצה ומן הייבום כמו שכתבתי כך צרותיהן פטורו' ר"ל אם היו למת נשים אחרות כלן פטורות מן החליצה ומן הייבו'. כיצד בתו שכתבתי כשנפלה לפניו לייבום אם היה לאחיו המת אשה אחרת חוץ מבתו או נשים אחרות כמו שבתו פטורה כן האשה האחרת שהיא צרת בתו או הנשים האחרות כלן פטורות מן החליצה ומן הייבום. וכמו כן צרות צרותיהן כגון שהלכה זו צרת בתו ונשאת לאחיו של זה ולו אשה אחרת ומת בלא בנים ונפלו לפניו לייבום כשם שצרת בתו פטורה כן צרת צרתה פטורה ואפילו הן מאה. וכן בכל החמש עשרה נשים שכתבתי דינן כך כמו בבתו. ואלו הן החמש עשרה נשים שאמרו חכמים שפוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן הייבום עד סוף העולם פשוט ביבמות.
נדה פירוש שהיתה נדה כשמת בעלה ונפלה לפני יבם, לא נאמר כי אפילו טבלה אחר מיתת בעלה לא תתיבם כגון אחות אשתו שכתבתי למעלה בחמש עשרה נשים שפטורה אפילו שמת' אשתו אחר מיתת אחיו, דלא דאמי דזו רוצה לומר נדה אסורה לכל העולם וחליצתה חליצה וגם אם בא עליה בנדתה קנאה כך כתבו התוספות ביבמות.
<h2>דף ב:</h2>
ועוד פשוט וכל אלו החמש עשרה נשים אם מתו או נתגרשו או מיאנו או שנמצאו אילוניות צרותיהן מותרות לחלוץ או ליבם כיצד בתו הנשואה לאחיו ולו אשה אחרת ומתה בתו או נתגרשה מאחיו או שנמצאת אילונית ואחר כך מת אחיו בלא בנים צרת בתו פירו' האשה האחרת של המת שהיתה צרת בתו חולצת או מתיבמת לו ולא שנא כנס האשה האחר' ולבסוף גרש את זאת או גרש ולבסוף כנס צרתה מותרת פירו' צרתה נקראת כל שנשואה עם בעלה היא צרה לה ר"ל כגון אדם שיש לו שתי נשים כל אחת מהן נקראת צרת חברתה. נמצאו אילוניות שכתבתי כתבו בתוספ' אפילו נמצאת אילונית אחר מיתת הבעל כי הוברר הדב' דקדושי טעות היו ולעולם לא היתה אשתו. ועוד פשוט כי בחמותו ובאם חמותו ובאם חמיו אין אנו יכולין לומר שנמצאו אילוניות שכבר ילדו. ועוד כתוב בתוספתא אותן שאמרנו שאם מתו או נתגרשו צרותיהן מותרות דוקא בחיי הבעל אבל מתו אחר מיתת הבעל צרותיהן חולצות ולא מתיבמות. ועוד פשוט וכל היכולה למאן בחיי אביה ולא מיאנה עד שמת אחיו ועדין היא קטנה צרתה חולצת ולא מתיבמת פירוש הואיל וקדושיה אין בהם כח לפטור צרתה לגמרי.
<h2>דף ט:</h2>
אחותה שהיא יבמתה או חולצת או מתיבמת כי כל הט"ו נשים האסור לזה מות' לזה כמו שפירשתי למעלה ואחותה שהיא יבמתה חולצת או מתיבמת, כיצד ד' אחים שנים מהם נשואין שתי אחיות האחת אסורה על השלישי איסור ערוה ורחוקה לרביעי והשניה אסורה על הרביעי איסור ערוה ורחוקה לשלישי ומתו האחים הנשואין לשתי אחיות הנה כי האסור לזה מותר לזה והאסור לזה מותר לזה ולפיכך אחות' שהי' יבמתה או חולצת מן המותר או מתיבמ' לו. וכל הט"ו נשי' שכתבתי למעלה נוכל למצוא בזה הענין חוץ מאש' אחיו שלא היה בעולמו שלא נמצא בו האסור לזה מותר לזה כדלקמן בתו כיצד תמצא אותה באונסים ולא בענין אחר, כי צריך אתה למצוא בכל א' מהן שיהיו ב' אחיות יבמות שנפלו מב' בתים ליבום לפני שני אחים האחת אסורה על זה איסור ערוה בא' מט"ו נשי' שכתבתי ושתהיה רחוקה לשני רוצה לומר לאח האחר והאחרת שתהיה רחוקה לראשון פירוש שתהיה מותרת לו ושתהיה ערוה על השני, ובבתו לא תמצא זה שיהיו שתי אחיות האחת בתו של זה והאחרת בתו של אחיו אלא באונסין כגון שאנס אחד מהם את אמם והוליד ממנה בת ונשאה השני או שאנסה והוליד ממנה בת שניי' ונשאו הבנות לאחי אביהן ומתו בעליהן, שאלו נשאה הראשון והוליד ממנה בת לא היה אפשר לו לשני לבא עליה אלא בעבירה הילכך לא תמצא בתו בזה הענין אלא באונסים וכל האחרות תמצאם בנשואין בת בתו כיצד ד' אחין ויש לשני' מהם שתי בנות ונשאו לאיש א' והולידו שתי בנות ונשאו לאחי אבי אמותיהן בת בנו כיצד ארבע אחים לשנים מהם יש שני בנים ונשא א' מן הבנים אשה והולי' ממנה בת וגרשה ונשאת השני והוליד ממנה בת והרי הן אחיות מאם ונשאו האחיות לאחי אבי אביהן ומתו הנשואין לאחיות בת אשתו כיצד שתי נשים שהיו להן שתי בנות מאיש אחד ונשאו ארבעתן לד' אחין ומתו הנשואים לבנות בת בתה כיצד שתי נשים שהיו להן שתי בנות ונשאו הבנות לאיש אחד והולידו שתי אחיות ונשאו הזקנו' והאחיות לד' אחין ומתו הנשואי' לאחיות בת בנה כיצד שתי נשים ויש להם שני בנים והולידו שניהם שתי בנות מאשה אחת והרי הן אחיות מאם ונשאו הזקנות והאחיות לד' אחין ומתו הנשואין לאחיות חמותו כיצד שתי נשים ולהן שתי בנות מאיש אחד ונשאו ארבעתן לד' אחין ומתו הנשואין לאחיות אם חמותו כיצד שתי נשים ולהן שתי בנות ונשאו הבנות לאיש א' והולידו שתי אחיות ונשאו הזקנות והאחיות לד' אחין ומתו הנשואין לאחיות אם חמיו כיצד שתי נשים ולהן שני בנים והולידו שתי בנות מאשה אחת והרי הן אחיות מאם ונשאו הזקנו' והאחיות לד' אחין ומתו הנשואין לאחיות אחותו כיצד מי שהיו לו שתי נשים ונשא שתי נשים ולהן שתי בנות מאיש א' וילדו לו ב' בנים ונשאו האחיות לאחים הרחוקים משתיהם ומתו הנשואים לאחיות ונפלו לפני אחיהם ליבום האחת אחותו של זה מאמו ורחוקה לזה והאחת אחותו של זה מאמו ורחוקה לזה אחות אמו כיצד שתי נשים נכריות פירוש שאינן אחיות ולהן שתי אחיות מן האב ולא מן האם ואחיותיהן אחיות מן האם לזו ולא מן האב ונשאו ארבעתן לאיש א' ולשני בניו הנכריות לאב והאחיות לשני בניו והולידו הנכריות מן האב שני בנים ומתו הנשואים לאחיות ונפלו האחיות לפני בני אחיותיהן ליבום זו אחות אמו של זה מן האב ורחוקה לזה וזו אחות אמו של זה מן האב ורחוק' לזה האסו' לזה מותר לזה וכו' אחות אשתו כיצד שתי נשים נכריות ולהן שתי אחיות מן האב ולא מן האם והן אחיות זו לזו מן האם ולא מן האב ונשאו ארבעתן לד' אחין ומתו הנשואי' לאחיות שהן מן האם ולא מן האב ונפלו לפני בעלי אחיותיהן ליבום זו אחות אשתו של זה מן האב ורחוקה לזה וזו אחות אשתו של זה מן האב ורחוקה לזה האסור לזה מותר לזה אשת אחיו מאמו כיצד שתי נשים ולהן שני בנים ונשאו לאיש א' ולו שני בנים וילדו לו אלו הנשים שני בנים ובני הנשים היו נשואי' לשתי אחיו' ומתו הבעלי' או נתגרשו מהם ונשאו לשני בניו הראשונים ומתו אלו הנשואים לאחיות ונפלו לפני שני אחיהם ליבום זו אשת אחיו של זה מן אמו ורחוקה לזה וזו אשת אחיו של זה מאמו ורחוקה לזה האסור לזה מותר לזה וכו' כך פשוט ומוכח ביבמות וכ"כ הרמ"ה. ואחותה שהיא יבמתה דאסור שניות כגון שהערוה אינה אסור' עליו אלא מדברי סופרים חולצת ולא מתיבמת כיון דמדין תורה הית' איסור שנייה זקוקה.
<h2>דף י:</h2>
החולץ ליבמתו רוצה לומר החלוצה והצרה שלה אסורה עליו ועל האחים בעשה פירוש באיסור עשה דבית א' הוא בונה ולא שני בתים פשוט ביבמות החולץ ליבמתו וחז' וקדשה ומת צריכה חליצה מן האחין דמן התורה זקוקה היא לאחין שלא היתה אסורה על אותו שחלץ לה אלא באיסור עשה כמו שכתבתי למעלה הילכך קדושין תופשין בה ולפיכך כשמת הוא אח' שקדש' חולצת ולא מתיבמת.
<h2>דף יא.</h2>
צרת סוטה אסורה ודוקא בסוטה ודאי רוצה לומר שנבעלה ודאי לאסור לה והיא פטורה מן החליצה ומן הייבום ואז צרת' פטורה כמו כן מן החליצה ומן הייבום אבל סוטה ספק היא עצמ' חולצת ולא מתיבמת וסוטה ספק היא כגון שנכנסה לסתר או לחורבה ושהתה עמו כדי טומאה ונפטרה צרתה בחליצתה ואם לא חלצה היא יכולה צרתה להתיבם כך פשוט ביבמות וכן מוכח בסוטה [ה' ע"ב] וכן כתבו התו' וכן נראה מרי"ף והראב"ד כתב דסוטה ודאי חולצת ולא מתיבמת מההיא דסוטה והתוספות כתבו וההיא דסוטה מיירי בספק סוטה והרמ"ה כתב כסברא הראשונה ועוד פשוט ביבמות אבל סוטה דרבנן כגון שהשיאוה חכמים ע"פ עד אחד שהעיד שמת בעלה ואחר כך בא בעלה ומת זה שבא בלא בנים צרתה מותרת וביאתה של זו הצרה או חליצתה מאחיו של ראשון פוטרת צרתה פירוש ואם מת הבעל השני אין עליו זיקה כלל דקאי עליה בכרת ודינו כאותן שאסורות לו משום ערוה כדלקמן.
<h2>דף יב.</h2>
ממאנת ביבם פירוש קטנה שמיאנה ביבם אינה חולצת ולא מתיבמת ולשאר האחין חולצת או מתיבמת להם דאינה אסורה אלא לאותו שמיאנה בו. וצרתה מותרת כלומר אם היה למת אשה אחרת מותרת אפילו לזה שמיאנה בו וחולצת ומתיבמת פשוט ביבמות.
ועוד פשוט דממאנת ביבם ממאנת אפי' לזיקתו וכל שכן למאמרו. אילונית והיא דוכרנית דלא ילדה לא חולצת ולא מתיבמת וצרתה מותרת או מתיבמת כמו שכתבתי למעלה בדין ט"ו נשים כך פשוט ביבמו'. ועוד פשוט דצר' אילוני' מותרת אפילו הכיר בה רוצה לומר שידע שהיתה אילונית ואפילו צרת בתו שהיתה אילונית כמו שכתבתי למעלה בדין ט"ו נשי' שאם נמצאו אילוניות צרותיהן מותרות וכן פשוט ועוד שם [לקמן ע"ט ע"ב] אילוני' שחלצו לה אחין לא פסלוה בעלוה פסלוה לכהונ' דבעילתן בעילת זנות. מחזיר גרושתו משנשאת לאחר חולצת ולא מתיבמת וצרתה פירוש אם יש לו אשה אחרת מותרת וחולצת או מתיבמ' כך פשוט ביבמות.
<h2>דף יג.</h2>
ואם יש לה בנים ומיאנה צרתה חולצת ולא מתיבמת משום דהוי ספק אם בנים הרי הן כסימני' כך כתב הרא"ש והרמ"ה. וצרת בתו ממאנת רוצה לומר בתו שנפלה לפני אחיו שמיאנה באחיו צרתה אסורה לו אבל מיאנה בבעל בעודו חי מותרת צרתה לו כמו שכתבתי בט"ו נשים שפוטרו' צרותיהן דאם מיאנו דצרותיהן מותרות כך כתב הרמ"ה דקיימא לן כרמי בר יחזקאל דמיאנה בבעל מותרת צרתה לאביו מיאנה ביבם אסורה לאביו ומפרש בירושלמי [פ"א ה"ב] כיצד יכולה להיות ממאנת ואביה חי כגון שהשיאה אביה ונתאלמנה בקטנותה או נתגרשה דנשואין מוציאין מרשו' אב וחזרה ונתקדשה לאחי אביה דכי האי גוונא יכולה למאן ע"כ מהרמ"ה.
שש עריות חמורות מאלו הט"ו ואלו השש עריות צרותיהן מותרות פירוש ומ[ת]יבמות או חולצות ואלו הן אמו ואשת אביו (ואמות) [ואחות] אביו ואחותו מאביו ואשת אחי אביו והן חמורות שאינן יכולות לינשא לאחיו בהתר אלא באיסור זולתי אמו שיכול להיות שתנשא לאחיו בהתר ואז פוטרת צרתה כמו שכתבתי בחמש עשרה נשי' כגון אשה שהיתה אנוסת יעקב והוליד ממנה בן ושמו ראובן והיה ליעקב אשה אחרת והוליד ממנה שמעון ובא שמעון ונשא את זו שהיא אנוסת אביו כי הלכתא כרבנן דשרו באנוסת אביו ומת שמעו' בלא בנים ונפלה אשתו לפני ראובן והיא אמו ונשאת לאחיו בהתר הילכך צרתה אסורה אבל אם היתה אש' אביו ונשאה אחיו באיסו' צרתה מותרת כשאר שש עריות שכתבתי. פשוט ביבמות.
<h2>דף יג:</h2>
אותן הצרות שאמרנו שפטורות מן החליצ' ומן היבום אסורות לאחין ואם חלצו כשרות לכהונה ואם נתיבמו פסולו' לכהונה פשוט ביבמות.
ארוסה בקדושין לבד ומת הארוס בלא בנים הרי היא זקוק' ליבם כך פשוט ביבמות.
<h2>דף יז.</h2>
אשת אחיו שלא היה בעולמו כגון שני אחים ומת א' מהם בלא בנים ואחר כך נולד להם אח ואחר כך יבם השני את אשת אחיו המת ואחר כך מת זה שייבם בלא בנים ונפלה זו האשה ליבום לפני אותו אח שנולד לאחר מיתת ראשו' זו פטורה מן החליצה ומן היבום מפני שהיתה זו מתחלה אש' אחיו שלא היה בעולמו כי לא נולד בחייו וכמו כן צרת' פטורה ויש לומר שאם היה לזה השני שמת אשה אחרת פטורה כמו כן מן החליצה ומן היבום ואין הפרש בזה בין נולד זה האח קודם שייבמה השני ובין יבמה השני ואחר כך נולד זה דבכל ענין אסורה לזה שנולד אחר כך ואסורה עליו בכרת משום אשת אחיו. ואם השני לא יבמה בין עשה בה מאמר בין לא עשה בה מאמר ומת זה השני ונפלה לפני זה שנולד היא פטורה מן החליצה ומן היבום, אבל אם היה לזה השני שמת אחרון אשה אפילו עשה בה מאמר בזו היבמה שהיתה אשת הראשון שמת זו האשה הנכרית של זה השני שמת שהיא צרה לזו שעשה בה בעלה מאמר חולצת ולא מתיבמת דאינה צרתה ממש מאחר שלא יבמה בעלה זה שהוא האח השני אלא שעשה בה מאמר דקיימא לן דמאמר אינו קונה קנין גמור ואם חלץ לה השני ומת וקדש' זה שנולד אין קדושין תופסין בה דקימא עליה בכרת כמו שכתבתי כך פשוט ביבמות.
<h2>דף יז:</h2>
אחים מן האם ולא מן האב אינו זוקק ליבמה לא לחליצה ולא ליבום פשוט ביבמות.
שומרת יבם שמתה אסור באמה כי יש זיקה אפילו לאחר מיתה דזיקה אינה פוטרת בחנם כך פשוט וכתב הרמ"ה דכי אמרינן יש זיקה דוקא לחומר' כגון זו אבל לקולא לא אמרינ' דדינה ככנוסה דהא דאמרינן למעלה דאינה פוטרת צרת אחיו שאינה בזיקה אלא מן הייבום אבל לא מן החליצה כגון שמת האח השני ולא יבמה כמו שכתבתי למעלה וכן בכמה דוכתי.
<h2>דף יח:</h2>
שומרת יבם שקדש אחיו את אחותה אומרים לו המתן מלכנוס עד שיעשה אחיך הגדול מעש' כי יש זיקה אפילו בתרי אחי חלצו אחים או שכנסו פירוש יבמו יכנוס אשתו מתה היבמה יכנוס את אשתו מת היבם מוציא ארוסתו בגט ואשת אחיו בחליצה מתה אשתו רוצה לומר הארוס' מותר ביבמתו דה"ל יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותר' תחזור להתירה הראשון פשוט פירוש ודוקא קדש שבשעת קדושים כשנושא נושא אחות זקוקתו אבל אם כנסה לחופה אין צריך להמתין מלבעול דכיון שכנסה אשתו גמורה היא ופקעה הזיקה מכל וכל וכמו כן דוקא שקדש לאחר שנפלה ליבו' אבל קדש קודם שנפלה ליבום לא גזור כיון דלא היתה אחות זקוק' מעולה וכן כתבו המפרשים. שתי יבמות הבאות מבית אחת כגון שהיה נשוי המת שתי נשים ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה אבל ב' יבמות הבאות משני בתי' פירוש משני אחים שתיהן מתיבמות או חולצות כך מוכח וכן כת' הרמ"ה.
<h2>דף כ.</h2>
איסו' ערוה פי' יבמה שנפלה לפניו ליבום והיא אסורה עליו משום ערוה מאותן האסורות מן התורה לא חולצת ולא מתיבמת. וכל שאסורה עליו משום מצוה פי' מאותן שאסורות מדרבנן וכן השניות חולצות ולא מתיבמות וכן כל האסורה עליו משום קדושה כגון אלמנה לכ"ג או גרושה וחלוצה לכהן הדיו' חולצת ולא מתיבמת וכן ממזרת ונתינה לישראל או בת ישראל לממזר ולנתין כך פשוט ועוד פשוט ואלמנה לכ"ג לא שנא מן הארוסין שארש אותה הכהן ומת ולא שנא מן הנישואין פצוע דכא וכרות שפכה לא חולצין ולא מיבמים כיצד היו להם נשים ועמדו אחיהן ועשו מאמר ונתנו גט או שחלצו מה שעשו עשו ואם בעלו קנו רוצה לומר דמאמרן מאמ' וגיטן גט וחליצתן חליצה וביאתן ביאה אבל אם הוא בהפך שמתו אחיהן ונפלו לפני אחיהן פצוע דכא וכרות שפכה ועמדו הם ועשו מאמר בנשי אחיהן ונתנו גט או שחלצו מה שעשו עשו ואם בעלו קנו ואסור לקיימן משום שנאמר לא יבא פצוע דכא כך פשוט ביבמות יבמה שאסורה עליו איסור ערוה מן התורה לא חולצות ולא מתיבמות צרותיהן כמו שכתבתי בט"ו נשים כשנשאו לאחיו בהתר אבל שנייה והיא אסורה מדברי סופרים צרתה חולצת או מתיבמת והיא פי' השניי' עצמה חולצת ולא מתיבמת כמו שכתבתי למעלה כך פשו' ביבמות ובכמה דוכתי וכן בירושלמי.
<h2>דף כ:</h2>
סריס חמה ר"ל אם המת סריס חמה אשתו לא חולצת ולא מתיבמת פשוט ביבמות שהסריס לא חולץ ולא מיבם ולא חולצין ולא מיבמין לאשתו וכן פשוט. ודוקא סריס חמה אבל פצוע דכא וכרות שפכה וסריס אדם חולצין או מיבמין לנשותיהם אם מתו הם והם לנשי אחיהם חולצין ולא מיבמין. ואם מתו אחיהם ובעליהם קנו ואסורין לקיימן משום שנאמר לא יבא פצוע דכא וכו'. וסריס חמה הוא כל שלא ראה שעת הכשר מימיו שלקוי ממעי אמו ולא חיישינן שמא הבריא והיה לו שעת הכשר וחזר ללקותו. ועוד פשוט הסריס שחלץ ליבמתו לא פסלה לכהונה בעלה פסלה לכהונה שבעילתו בעילת זנות. זקן או חולץ או מיבם לאשת אחיו וכן אחיו לאשתו פשוט.
<h2>דף כב.</h2>
מי שזנה עם אשה בין פנויה בין אשת איש ונתעברה ואמרה זה העובר ממנו ואפי' הוא מודה לה אף על פי שהו' בנו לענין ירושה הרי זה ספק לענין יבום שכשם שזנתה עם זה כך זנתה עם אחר ומאין ידוע דבר זה שזה בנו ודאי הרי אין לו חזק' ולעולם הוא בספקו ודנין להחמיר וחולצת ולא מתיבמת כך כתוב בספר המצות [סמ"ג עשין נ"א וברמב"ם פ"ג מיבו"ח ה"ד].
<h2>דף כג:</h2>
מי שקדש אחת משתי אחיות ואינו יודע אי זו קדש ומת בלא בנים והיה לו אח אחד חולץ לשתיהן ואם היו לו שני אחים הא' חולץ לאחת מהן והשני מיבם לא' ולא ייבם תחלה עד שיחלוץ אחיו שאם ייבם הוא תחלה שמא יקח אחות זקוקתו רוצה לומר שמא זו שכונס אות' לא היתה מקודשת אלא האחרת. וכן ב' שקדשו שתי אחיות ושו' א' מהם אינו יודע אי זו קדש ומת בלא בנים ולזה אח ולזה אח כל א' חולץ לשתיהן אבל אם לזה אח אחד ולזה שני אחים היחידי חולץ לשתיהן והב' א' חולץ וא' מיב' והיחידי שחולץ לשתיהן חולץ תחלה קודם שייבם א' מן השני' אבל אם ייבם קודם שיחלוץ היחידי שמא אותו שמיבם קא פגע ביבמה לשוק פירוש זו שמא היתה זקוקה לאותו יחידי פירוש וכמו כן השני' שזה חולץ וה מיבם חולץ הא' תחלה ואחר כך מיבם האחר שמא יקח אחו' זקוקתו כמו שכתבתי ואם לזה שני אחים ולזה שני אחים אחיו של זה חולץ לאח' ואחיו של זה חולץ לאחת ואחיו של זה מיבם חלוצתו של זה ואחיו של זה מיבם חלוצתו של זה. קדמו שנים וחלצו לא ייבמו השני' האחרים אלא א' חולץ תחלה ואחר כך מיבם האחר. ובכל מקום שכתבתי שא' חולץ וא' מיבם וקדמו וכנסו השנים אין מוציאין מידן שמא לכל א' בא לו זקוקתו פשוט ביבמות וכתב הרא"ש ודוק' בספק כי הא אין מוציאין אבל בודאי אם היתה אחות זקוקתו יוציא כי דוקא בשומרת יבם שקדש אחיו את אחותה משו' דקדשה אחיו תחלה ולא בא עליה באיסו' וכבר נפטר' יבמה ממנו כשקדש אחותה ומוטלת על שאר האחין אבל בביאת איסור דוק' במקום ספק אין מוציאין אבל בודאי מוציאין וכן כתבו המפרשים ועוד כתב הרא"ש ודוקא שכנסו קודם שנמלכו בבית דין אבל אם באו לבית דין לימלך ואמרו להם שיחלוץ הא' וייבם האחר והלכו שניהם ויבמו מוציאין מידם שעברו על דברי בית דין וכן משמע מפרשי'. ועוד פשוט ואם קדמו וכנסו אין מוציאין מידם ואפילו שניהם כהנים דספק חלוצה לא גזרו רבנן כיון דכבר כנס.
<h2>דף כו.</h2>
ועוד פשוט בגמ' היכא דאמרי' חולצות ולא מתיבמות משום דקיימ' לן יש זיקה אפילו בתרי אחי וה"ה למאה אחי. ועוד פשוט היתה אחת מהן אסורה על אח' מן היבמין איסור ערוה אסור בה ומותר באחותה והשני אסור בשתיהן ומיירי כגון דנפלה תחלה אותה דאינה ערוה ואחר כך נפלה הערוה דאין שם דרך למי שישא ערוה וה"ה כשאין אנו יודעין מי נפלה ראשונה אבל אם נפלה ערוה תחלה ואח"כ נפלה אותה שאינה ערוה מיבם לה הקרוב לשאינה ערוה תחלה וה"ל ערוה לגבי אידך.
<h2>דף כז.</h2>
ג' אחיות יבמות שנפלו לפני ב' אחין אם נפלו בזה אחר זה והספיק ראובן לחלוץ לראשונה עד שלא תפול שניה כשתפול שנייה חולץ לה שמעון חליצה כשרה והשלישית צריכה חליצה משניהם ואם נפלו בבת אחת רוצה לומר שלא הספיק אחת מהם לחלוץ ראשונה עד שנפלה שנייה כלן צריכות חליצה משניהם דהא יש זיקה וכל אחת חליצ' פסולה היא וחליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחין פשוט ביבמות וכן פסק רי"ף והרמ"ה והרמב"ן ורוב הפוסקים דהלכה כרב דחליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחין. ובעלי התוס' פסקו כשמואל דאמ' אחד חולץ לכלן דחליצה פסולה אינה צריכה לחזר על כל האחין וגם פסקו כלישנא קמא ר"ל מן הב' פירושי' שיש בגמרא על מימרא דשמואל דמקשה עלה וכו' והא אמר שמואל אלמא חליצה מעולה בעי' ומשני מאי אחד חולץ לכלן א' אמצעית פי' שכל אחד מהם חולץ לאחת ואחר כך אחד מהם חולץ לשלישית ולא שניהם כמו שאמר רב. ויש שם תירוץ אחר בגמרא ואי בעית אימא כי קאמר שמואל דחליצה מעולה בעי' ה"מ למיפטר צרה אבל לנפשה פטרה ר"ל אפילו בחליצה גרועה. וזה התירוץ האחרון הביא רי"ף ולא הביא התירוץ הראשון נראה לפי דבריו כי אפילו לאותן שפסקו כשמואל א' חולץ לכלן ואף על פי שהוא פסק כרב כמו שכתבתי. ודע כי יש ב' מימרות דשמואל בגמרא אחת זו שכתבתי שחולק על רב ואחריה מיד שמואל חלץ לאחיות לא נפטרו צרות חלץ לצרות נפטרו וכו' כדלקמן ואין חולק עליה על שמואל והביא אותם רי"ף ובראשונה פסק כרב כמו שכתבתי ובמימרא השנייה שאין בה חולק אחר שהביאה כתב כך "ופסקו רבוואתא הלכתא כשמואל". ונחלקו המפרשים על פי' רי"ף דופסקו רבוואתא וכו' אם חוזר למימרא הראשונה שחולק שמואל על רב או חוזר על המימרא השנייה שאין בה חולק והראב"ד כתב שחוזר על הראשונה שאם היה חוזר על השנייה היאך היה אומר ופסקו רבוותא דאין בה חולק על שמואל אלא חוזר על הראשונה שפסק בה רי"ף כרב וכתב הוא כי יש מי שפסק בה כשמואל כמו שכתבתי שכתבו בעלי התוס' שפסקו כשמואל מיהו ה"מ גבי אמצעיות אבל בתרתי קמייתא כיון דאיכא שני יבמים זה חולץ לאחת וזה חולץ לא' דכל מאי דאפשר לאהדורי בתר חליצה כשרה מהדרי' פי' למפטר נפשה ואם עבר וחלץ חד לכולהו נמי מאי דעבד עבד ושריאן לעלמא עכ"ד הראב"ד. ונראה מדבריו שפי' כי לאותם שפסקו כשמואל בתרי תירוצי דשמואל בתירוץ הראשון צריך לעשות לכתחלה ובדיעבד אם עשה כתירוץ השני דאחד חולץ לכלן מות'. והרמב"ן כתב שמה שפסק רי"ף ואמר ופסקו רבוותא כשמואל אינו חוזר אלא למימרא השניה דשמואל ואף על גב שאין בה חולק על שמואל הוצרך לומר כך כי זו המימרא השנייה יש חולק על מימרא הראשונה על רב שחלק על שמואל במימרא הראשונה כי לפי מה שאמר רב דחליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחין מה שאמר שמואל במימרא שנייה חולץ לצרות נפטרו אחיות ליתא דאותם שפסקו כרב דאלו שתיהן מן האחיות ומן הצרות חליצות פסולות אם כן לית הלכתא כשמואל במה שאמר במימר' אחרונה דחלץ לצרות נפטרו אחיות, ולפי' פסק רי"ף ויש שפסקו כשמואל בזו המימרא השניה דכי אמרי' הלכתא כרב דחליצה (פוסלת) [פסולה] חוזרת על כל האחין דוקא בששתי החליצות שוות אז צריכה לחזר על כל האחין וכל שכן על כל הצרות אבל אם אחת מהן פסולה מחברתה אף על פי שהיא נמי פסולה כגון חליצת צרות במקום המעולה שבהן פוטרת והגרועה אינה פוטרת ולפיכך כשחלץ לאחיות לא נפטרו צרות וכשחלץ לצרות נפטרו אחיות כדלקמן עד כאן תוכן דברי הרמב"ן וכן נראה עקר וכן נראה סברת הרמ"ה.
חלץ לאחיו' לא נפטרו צרות חלץ לצרות נפטרו אחיות משום דלא אלימא זיקא לשוויא צרה כערוה חלץ לבעלת הגט לא נפטר' צרה חלץ לצרה נפטרה בעלת הגט חלץ לבעלת מאמר לא נפטרה צרה חלץ לצרה נפטרה בעלת מאמר פי' ומ"מ כלן אסורות צרות ואחיות ואף על גב דלא אלימא צרה כערוה והא דאמרי' דבעלת הגט לאו למימרא דאפילו עשה בה מאמר שיוכל ליבומה כדלקמן ואפילו בא עליה ביאה פסולה היא וכן לא אלימא נמי מאמר לשוויה לצרה כצרת כנוסה אלא ודאי אסורה דצרה כיון דלא עביד בה מעשה קליש טפי וכיון דקליש איסורה חליצה דידה עדיף למיפטר צרתה כך פשוט ומוכח.
<h2>דף כז:</h2>
בעלת גט ובעלת מאמר אי זו מהן קודמת בעיא בגמרא ופשוט דכי הדדי נינהו. ופרש"י שאחת פוטרת חברתה ויחלוץ לאי זו שירצה שחליצ' שתיהן גרועה והריב"ם פי' כי הדדי נינהו וצריכות שתיהן חליצה דמאחר דקיימא לן יש זיקה אפילו בששתיהן שוות לגריעותא צריכות שתיהן חליצה דאם לא היו שוות חולץ לאותה שחליצתה מעולה ונפטרה חברתה והרמ"ה כתב כרש"י וכן נראה עקר.
שתי אחיות יבמות שנפלו לפני יבם אחד חלץ לראשונה הותרה חלץ לשנייה הותרה. ואם לא חלץ לאחת מהן ומתה ראשונה אסור בשנייה דכל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה (אם בא) [יבא] עליה הרי היא כאשת אח שיש לו בה בנים ואסורה, אבל מתה שניה מותר בראשונה דהוי יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להתירה לראשון כך פשוט.
יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותר' תחזור להיתרה הראשון. ואם הא' אסורה על זה ומותר' לזה וכן האחרת זו היא אחותה שהיא יבמתה שכתבתי למעלה וחולץ או מיבם כל א' מהם המותר' לו.
<h2>דף כח.</h2>
ד' אחין נשואין השנים שתי אחיות ומתו הנשואין האחיות בלא בנים הרי אלו חולצות ולא מתיבמות ואם קדמו וכנסו יוציאו כך פשוט במשנה. וכתב הרמ"ה וכבר הקשו מזו המשנ' לרבי יוחנן בגמרא גבי ההיא דשתי יבמות שנפלו לפני יבם אחד ואמר רבי יוחנן איני יודע מי (נשאן) [שנאן] ומסקנא לפי דברי ר' יוחנן דקיימא לן כוותיה דוקא בשאין ידוע אי זו מהן נפלה תחלה ואז חולצות ולא מתיבמות. ואם קדמו וכנסו הראשון ר"ל אותו שכנס ראשון יוציא דאמרי' מי התיר לך ואותו שכנס באחרונה יקיים אותה, דיאמר אחי ייבם השנית ואני הראשונה אבל אם נפלו זו אחר זו וידוע מי מת ראשון אחד מן האחי' חולץ לשניה פי' לאשת המת האחרון והאח האחר מיבם לראשונה פירו' לאותה שמת בעלה בראשונה דה"ל יבמה ראשונה שהותרה בשעת נפילתה ונאסרה בנפילת אחותה וחזרה והותרה לזה בחליצת' ותחזור להתרה הראשון ותתיבם לו ע"כ.
<h2>דף כח:</h2>
ג' אחין ב' מהם נשואין שתי אחיו' או אשה ובתה או אשה ובת בתה או אשה ובת בנה ומתו בלא בנים ונפלו לפני שלישי חולצות ולא מתיבמות כך פשוט.
<h2>דף כט.</h2>
ג' אחין שנים מהן נשואין ב' אחיו' וא' מופנה פירוש בלא אשה ומת אחד מבעלי האחיות ועשה בה מופנה מאמר ואחר כך מת אחיו השני מוציא את אשתו ר"ל אותה שעשה בה מאמ' בגט וחליצה ואת אשת אחיו שמת אחרון בחליצה ועל זה אמרו אוי לו על אשתו ואוי לו על אשת אחיו דמאמר אינו קונה קנין לדחות בצרה רוצה לומר שתהיה פטורה מן החליצה וכל אחת מהן אחות זקוקתו פשוט.
<h2>דף ל.</h2>
ג' אחין ב' נשואין שתי אחיות וא' נשוי נכרית ומת א' מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו ומת שנייה יוצאה משום אחות אשה והראשונה משום צרתה אבל לא כנסה אלא שעשה בה מאמר ומת נכרית חולצת ולא מתיבמת וה"ה אפילו לא עשה בה מאמר דנכרית חולצת ולא מתיבמ' דהויא לה צרת אחות אשה בזיקה פשוט.
ג' אחין ב' מהן נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית ומת הנשוי נכרית וכנס אחד מבעלי אחיות את אשתו ומת בלא בנים הראשונה יוצאה פטורה משום אחות אשתו של יבם והשניה פטורה משום צרתה, אבל אם לא כנסה אלא שעשה בה מאמר ומת אחות אשה פטורה ונכרית חולצת ולא מתיבמת. אבל אם לא עשה בה מאמר נכרית מתיבמת, פירו' ולא דאמי לההיא שכתבתי למעלה כשמת אחד מבעלי שתי אחיו' ולא הספיק הנשוי עד שמת שאמרנו דבין עשה בה מאמר בין לא עשה בה מאמר דחולצת נכרית ולא מתיבמת, דמתחלה לא נפלה האי אחות אלא לפני הנשוי נכרית דלגבי האחר לא נפלה דאחו' אשתו היא והויא ליה נכרית לגביה כשמת בעלה צרת אחות אשה בזיקה לפי' לעולם אינה מתיבמת אפילו לא עשה בה מאמר כמו שכתבתי דהויא ליה לגבי האי נשוי נכרית ככנוסה והויא ליה נכרית לגבי האיך צרת אחו' אשה בזיקה, אבל בכאן שמת הנשוי נכרית ונפלה אשתו לפני בעלי אחיות ליבום כיון דמשעת נפילה הויא זקוקה לשניהם לא גזרו רבנן אזיקה דהאי אח משו' זיקה דהאיך לשווייה אהאי צרת אחות אשה הילכך אם לא עשה בה מאמר ומת נכרית מתיבמת או חולצת כמו שכתבתי פשוט וכן כתב הרמ"ה.
שלשה אחין ב' מהם נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית ומת א' מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו של מת ומתה אשתו של שני ואחר כך מת נשוי נכרית הרי זו אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת דכל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שהיו לו בנים ואסורה פשוט. פירוש וצרתה פטורה וכן כתב הרמ"ה דלא תימא מאח' שגזרו עליה כאשת אח מדרבנן אסורה ולא נפטור צרה.
ג' אחין שנים מהם נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית וגרש אחד מבעלי אחיות את אשתו ומת נשוי נכרית וכנסה המגרש ומת מותרת הנכרית לייבום לאח שלישי ולא הויא צרת אחות אשה כי זהו שאמרו אם מתו או נתגרשו צרותיהן מותרות כמו שכתבתי למעלה בט"ו נשים שפוטרות צרותיהן. ודוקא שגירש זה ואחר כך מת נשוי נכרית וכנסה המגרש אבל מת נשוי נכרית ואחר כך גירש וכנסה המגרש ומת אסורה לעולם הנכרי' על האח השלישי ויש זיקה אפילו בתרי אחי וקודם שגרש היתה זקוקה הנכרית לב' אחים נשואין שתי אחיות והויא ליה צרת אחות אשה בזיקה פשוט ואם תאמר היאך כנסה המגר' הויא לכל א' וא' צרת אחות אשה בזיקה יש לומר דלא שייך למיקרי צרת ערוה אלא כשהצרה והערוה נופלות מבית אחד אבל כשמת המגרש היתה היא צרת אשתו בזיקה ונופלו' שתיהן מבית א' לפני האח השלישי. ומה שכתב בה"ג אם מתו ולא גרש אסורה לשניהם, לא שתאסר להם בחייהם אלא לכל אחד כשימות אחיו בלא בנים תהיה אסורה לו משום צרת אחות אשה בזיקה, וכן כתב רי"ף דנכרית אינה אסורה אלא כשמת המגרש וכן כתב הרא"ש.
<h2>דף ל:</h2>
כל העריות שאמרנו שפוטרות צרותיהן אם היו בנישואי העריות מתחלה ספק קדושין או ספק גירושין הצרות חולצות ולא מתיבמות שהן ספק צרת ערוה, וספק קדושין הוא כגון שזרק לה קדושין ספק קרוב לו כמו שכתבתי בדין קדושין, וספק גרושין הוא כגון שזרק לה גט ספק קרוב לו ספק קרוב לה כמו שכתבתי בגרושין או כתב בכתב ידו ואין עליו עדים או יש עליו עדים ואין בו זמן או שיש בו זמן ואין בו אלא עד א' דזהו ספק גרושין, ולא הוו ספק קידושין אם אין בו עדים או אם אין בו זמן פירוש אם קדש' בכתב כמו שכתבתי בענין קדושין כך פשוט וכתב הרמ"ה ולא תימ' דוקא בב' כתי עדים דאחת אומר' קרוב לה ואחת אומרת קרוב לו דהוי ספק דאוריתא אלא אפילו בבת אחת דספק דרבנן הוא בעי' חליצה.
<h2>דף לא:</h2>
שלשה אחין נשואין שלשה נשים נכריות ומת א' מהם ועשה בה א' מן האחין מאמר ומת בלא בנים חולצת ולא מתיבמת מפני שיש עליה זיקת שני יבמים וכן צרתה חולצת ולא מתיבמת פשוט ועוד פשוט נתן גט למאמרו הותרה אפילו היא רוצה לומר מי שנתן הגט אם מת מותרת ליבם דמאי דעבד שקלי'.
<h2>דף לב.</h2>
ב' אחי' נשואי' שתי אחיות ומת א' מהם ואחר כך מתה אשתו של שני הרי היבמה אסורה עליו עולמית כיון שנאסרה עליו שעה אחת פשוט.
<h2>דף לו.</h2>
אשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך לא תנשא ולא תתיבם שמא מעוברת היא צרתה ולצרה זו חיישינן אבל לא חיישינן שמא נשא אשה אחרת שם ולא תנשא ולא תתיבם לעולם עד שידע אם מעוברת היא צרתה בודאי ולא תחלוץ שמא יהא ולד של קיימא ונמצא שאתה מצריכה כרוז לכהונה פשוט ביבמות. אין זה מהחבור נסתפק להר"ש ז"ל אם יש לדבר פתח התר כשתדור אשה זו על דעת רבים שלא תנשא לכהן שכל עצמנו לא חששנו אלא מטעמא דהצרכת כרוז ואחר שתדור נסתלקה חששא זו וכיוצא בזה מצינו רבות כל היכ' דאיכא חששא דקנוניא או חששא דאיסורא מסלקין אותו בנדרים כדאמרי' בפ' שום היתומי' מקדיש נכסיו והית' עליו כתובת אשה ר' אליעזר אומר כשיגרשנה ידור הנאה רבי יהושע אומר אין צריך ולאו דסבירא ליה דלא מהני אלא דלא צרי' ובגמ' מוקי פלוגתייהו דרבי אליעזר ורבי יהושע דאין אדם עושה קנוניא על ההקדש ומטעם זה אינו צריך לרבי יהושע ורבי אליעזר חושש לקנוניא ומצריך להדירה הנאה רשב"ג אומר אף הערב לאשה בכתובתה והיה בעלה מגרשה ידור הנאה. שנינו הנושא נשים בעבירה פסול עד שידור הנאה ואמרינ' בגמרא הנודר ועובר יורד ומגר' והא דנושא נשים בעבירה דיצרו תקפו אית ליה תקנת' בנדר ועובר ואחר כך מגרש דחזקה דלא עבר על נדריה וכל שכן אם תדור הנאה מכהן ע"ד רבים וכדאמרינן בטלו ולא בטלו קיימו ולא קיימו באונס המגרש אמר רב שימי מנהרדעא הכא במאי עסקינן כגון שהדירה ברבים ופרכינ' הניחא למאן דאמר וכו' ומסקנא כגון דהדירה על דעת רבים וכיון דאית תקנתא בנדר ע"ד רבים בין בחששא דממונא בין באיסור' ולענוש על ידו ולמעבד לאו שניתק לעשה בלאו שלא ניתק אם כן היבמה הזו די לה בשתדו' ע"ד רבים ואם היבם מתרצה לחלוץ לה שפיר ואי לא הויא לה כמורד ביבמה דכופין אותו לחלוץ ואף על גב דחליצה מעושה פסולה היינו כשלא אמר רוצה אני כדאיתא ולא קרי' נמי כל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה דהא חליצה דהפילה דהכא ספקא חולץ ולא מיבם והכא נמי בספק' דספק' שמא הניח בן או לא הניח חולץ ותו דזעירי אמר התם דלעצמה ג' ולחברתה ט' ובחולצת ממה נפשך רבי חייא ואביי כרבי אבין ורבי חנינא כרבי אבין דאמרי דלחברתה לעולם לא אתו אלא מטעמא דהצרכת כרוז ואף החולקין במורדת על בעלה שלא לכוף ולגרש ואמרי דמאן דעבי' הכי מרבה ממזרים הכא ליכא האי חששא. ואף על גב דאיפליגי רבוותא אי כותבין אגרת מרד על שומר' יבם או לא היינו לעני' הפסד כתובתה אבל לענין כפייה ליכא דחשש לה ובנדרה הנאה מיבמה אחרי מות בעלה כתבי רבוותא דכופין אותו לחלוץ ולא נחלקו אלא אם יש לה כתובה או לא. והא דתנן התם בראשונה היו אומרים שלשה נשים יוצאות ונוטלות כתובה וכו' חזרו לומר דאומרת טמאה אני לך תביא ראיה לדברי' ואמאי ידירוה הנאה ויגרשוה היינו טעמא דכיון דחיישינן דילמ' עיניה נתנה באחר והאי אחר לא ידעינן ליה א"א לאוסרה אכולי עלמא ותו דהא אמרי רבוותא דמעיקר דינה אינה נאמנת שלאו כל כמינה להפקיע עצמה משעבוד בעלה ומשום דהא מילת' כסיפא ליה אי לאו דקושטא היא לא הוה אמרה לה תקנו במשנ' ראשונה להאמינה חזו רבנן בתראי חששא דשמא עיניה נתנה באחר אוקמה אעיקר דינא אבל בנדון זה מאי דאיכ' למיחש הו' להצריכ' כרוז לכהונה תדו' הנאה מכהן ותחלוץ וליכא למיחש לקלקולא ולא למילתא אחרינא ואפילו ללמדה לידור הוה משמע לי דשרי דהא מיאון דמתרחקין מיניה במקום מצוה מלמדין כ"ש בחליצה דנדבקין בה משום עגונא ובסוף דבריו כתב הרב ז"ל ומאן דמשתכחי להאי מילתא פתח ומתרגם לה על אתר אתר ומוסיף בה שמעת' אליבא דהלכתא מובילנא מניה לבי מסותא עכ"ל.
<h2>דף לט.</h2>
נפלה לפני יבם משומד כיון שהורתו ולידתו בקדושה זקוקה ליבום ומתעגנא עד דחליץ.
<h2>דף מד.</h2>
ארבע אחים נשואין ארבע נשים ומתו בלא בנים וכן כמה אחי' אם רוצ' הא' ליבם את כלן הרשות בידו אם איפש' לו לזונם ואם הוא בענין שאינו יכול לישא אותן מחמת קטטה או זקנה כך משיאין לו עצה אומרין לו אל תכני' קטטה בתוך ביתך ואין ראוי לך לעשות זה כגון שהוא ילד והיא זקנה או בהפך כך פשוט מי שהיה נשוי שתי נשים ומת יבום או חליצה של אחת מהן פוטרת חבירת' דבית אחת הוא בונה ולא שני בתי' לפיכך אינו מיבם לשתיהן דכתיב בית חלו' הנעל בית א' חולץ ולא שני' ואינו חולץ לא' ואחר כך ייבם לשניה דכיון דלא בנה וחלץ שוב לא יבנה וליבם לא' ואחר כך לחלוץ לאחרת אסור כמו כן דגזרי' אטו לחלוץ ואחר כך ליבם. וכשהוא חולץ חולץ לפסולה כגון שהיתה אחת גרושה שפסולה לכהונה ואחרת כשרה לכהונה חולץ לפסולה כדי שלא יפסול האחרות כדאמרינן לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין לו כך פשוט וכתב הרמ"ה דכופין אותו לחלוץ לפסולה ואם עבר על דברי המזהירין על כך מנדין אותו ואם התרו בו למלקות מלקין אותו וכן מסתבר ע"כ.
<h2>דף נ.</h2>
ועוד פשוט יבמה אחת שנפלה לפני ב' אחים יבמים אם עשה בה הראשון מאמר אסר' על השני בא עליה השני או עשה בה מאמר או נתן גט או שחלץ אסורה לשניהם.
<h2>דף סז:</h2>
נפל הבית עליו ועל בת אחיו ואין ידוע מי מת תחלה צרת' חולצת ולא מתיבמת. פירוש שנים אחים וא' מהם נשוי עם בת אחיו ויש לו אשה אחרת ונפל הבית עליו ועל אשתו שהיא בת אחיו ואין ידוע אם האשה מתה תחלה והרי צרתה זקוקה ליבם ואם האיש מת תחלה הרי בתו פוטרת צרתה מן החליצה ומן היבום לפיכ' צרתה חולצת מספק ולא מתיבמת פשוט ביבמות.
<h2>דף סט:</h2>
חרש שוטה וקטן שנשאו נשותיהן פטורות מן החליצה ומן היבום פשוט ביבמות. קטן וקטנה לא חולצין אבל מיבמין לקמן כך פשוט.
<h2>דף עט:</h2>
סריס חמה ר"ל אם המת סריס חמה אשתו לא חולצת ולא מתיבמת פשוט ביבמות שהסריס לא חולץ ולא מיבם ולא חולצין ולא מיבמין לאשתו וכן פשוט. ודוקא סריס חמה אבל פצוע דכא וכרות שפכה וסריס אדם חולצין או מיבמין לנשותיהם אם מתו הם והם לנשי אחיהם חולצין ולא מיבמין. ואם מתו אחיהם ובעליהם קנו ואסורין לקיימן משום שנאמר לא יבא פצוע דכא וכו'. וסריס חמה הוא כל שלא ראה שעת הכשר מימיו שלקוי ממעי אמו ולא חיישינן שמא הבריא והיה לו שעת הכשר וחזר ללקותו. ועוד פשוט הסריס שחלץ ליבמתו לא פסלה לכהונה בעלה פסלה לכהונה שבעילתו בעילת זנות. זקן או חולץ או מיבם לאשת אחיו וכן אחיו לאשתו פשוט.
<h2>דף פג:</h2>
אנדרוגינוס חולץ ליבמתו מספק וחולצי' לאשתו אבל אינה פסולה לכהונה דספק חליצה לא גזרו בה רבנן ואם קדמו וכנסו אין מוציאין מידם דאם נקבה היא שפיר קא מיבם ואם זכר לאו כלום הוא מספקא לא מפקינן אתתא מתותי גברא כך מוכח ביבמות וכן כת' הרמ"ה. טומטום אם אין שם אלא הוא חולץ מספק אף על פי שלא נקרע ואם נתן גט במקום אחים פסל ואם חלץ צריכה חליצה מן האחי' אף על פי שנקרע ונמצא זכר וכיון דלא איתמר הלכתא בהדיא בענינו נקטינן לחומרא פשוט וכן כתב הרמ"ה.
<h2>דף פד.</h2>
יש מותרו' לבעליהן ואסורות ליבמיהן כגון חלל שנשא כשרה ויש לו אח כשר או ישראל שנשא בת ישראל ויש לו אח ממזר או ממזר שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל. ויש מותרו' ליבמיהן ואסורו' לבעליהן כגון כשר שנשא חללה ויש לו אח חלל או ישראל שנשא ממזרת ויש לו אח ממזר או ממזר שנשא ישראלי' ויש לו אח ישראל. ויש אסורות לבעליהן וליבמיהן כגון כשר שנשא חללה ויש לו אח כשר או ישראל שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל או ממזר שנשא ישראלית ויש לו אח ממזר. ושאר כל הנשי' מותרו' לאלו ולאלו פשוט ביבמו'. ועוד פשוט השניות שהן אסורו' מדברי סופרים שנייה לבעל ולא ליבם אסורה לבעל ומותרת ליבם שנייה ליבם ולא לבעל מותרת לבעל ואסורה ליבם שנייה לזה ולזה אסורה לזה ולזה.
<h2>דף פז:</h2>
אשה שהלך בעלה למדינת הים ואמרו לה מת בעליך ונשאת ואחר כך בא בעלה ומתו הב' בעלים אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מיבמין ואין חליצת שום אחת מהן פוטרת צרתה דמאחר דאינם בני יבום ה"ל חליצה פסולה ואינה פוטרת צרתה פשוט ביבמות.
<h2>דף צד:</h2>
קדש אחיו אשה והלך למדינת הים ושמע שמת אחיו ועמד ונשאה ואחר כך בא אחיו ומת השני שנשאה אסורה ליבם שהוא בעלה ראשון.
<h2>דף צח:</h2>
חמש נשים שנתערבו ולדותיהן והגדילו התערובות ונשאו נשים ומתו ונפלו נשותיהן ליבום לפני אחי בעליהן ד' חולצין לאחת ואחד מיבם והוא ושלשה חולצין לאחת וא' מיבם נמצאו ד' חליצות ויבו' לכל אחת ואח' מחלצי והדר מיבמי אבל מיבמי ברישא לא דקא פגע ביבמה לשוק ומאי הוא ושלשה חולצין לאחת לא תימא ליבומינהו חד לכולן אלא כל חד וחד מיבם חדא דילמא מתרמיא ליה דידיה כך פשו' ביבמות וכתב הרמ"ה ושמעי' (ממה) [מהא] דאי חלצו ד' לכולהו חמשא ויבומנהו ההוא חמשי לכולהו מאי דעבד עבד ומיהו לכתחלה כל חד מינייהו לייבם חדא ק(ד)אמרינן דהכי עדיף טפי דילמא כל חד מינייהו מתרמי ליה דידיה.
<h2>דף ק.</h2>
מי שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים ונשאת וילדה ספק בן ט' לראשון או בן ז' לשני והיו לו אחי' מן הראשון ואחים מן השני שלא מאותה האם הוא חולץ ומיבם והם חולצין ומיבמין ודוקא חולץ והדר מיבם אבל יבומי ברישא לא דקא פגע ביבמה לשוק כך פשוט ביבמות.
<h2>דף קב:</h2>
יבמה שגדלה בין האחים מותרת לינשא לאחים ולא חיישינן שמא חלצה לאח' מהם ואם ראינו שחלצה לאחד מהם חיישינ' שמא כוונו לחלוץ ופסולה על האחים ואף על גב דאמרינן דצריכה החליצה שיתכוונו שניה' דוקא להתירה לעלמא אבל פסולה על האחי' כך פשוט ביבמות.
<h2>דף קט.</h2>
מגרש יתומ' והחזירה ומת מותרת ליבם כמו המגרש אשה והחזירה שמותרת ליבם כך פשוט ביבמות קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה והרי היא יתומ' בחיי האב והחזירה אסור' ליבם מפני שגרושי' גרושי' גמורין ואין חזרתה חזרה גמורה ודוקא שגרושיה וחזרתה בקטנו' אבל גרשה כשהיא קטנה והחזירה כשהיא גדולה או החזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו ומת או חולצת או מתיבמת כך פשוט ביבמות והא דאמרינן אסורה ליבם כתב הראב"ד וחולצת. ועוד פשוט וצרת' פי' צרתה דההיא דאמרינן אסורה ליבם חולצת או מתיבמת וכן כתבו רי"ף והראב"ד תפש עליו וכתב דחולצת ולא מתיבמ' כמו היא עצמה והרמב"ן כתב כרי"ף וכן כתב הרא"ש. ומה שכתבתי וכן כתב רי"ף כך נמצא בקצת גרסאות מרי"ף שהבעיא מצרת' חוזרת ליתומה בחיי האב והרמ"ה כתב פירוש דחוזרת להא דאמרינן כשגדלה אצלו דחולצת או מתיבמת והבעיא דלא כהלכתא לדעת ר' אליעז' דלרבנן פשיטה דמאחר שהיא חולצת או מתיבמת דה"ה צרתה.
שני אחים נשואין שתי יתומות קטנות ומת בעלה של אחת מהן פטורה היבמה משום אחות אשה. וכן אם היו נשואין שתי חרשות. ואם היתה אחת גדולה ואחת קטנה ומת בעלה של גדולה מלמדין הקטנה שתמאן בבעלה ואחר כך תתיבם הגדולה פשוט ביבמות. וכתב הרמ"ה ואם לא מיאנה הקטנ' והגדילה לא שנא בא עליה לאחר שהגדילה ולא שנא לא בא עליה מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה דק"ל יש זיקה, וק"ל פ"ד אחין דשומרת יבם שקדש אחיו את אחותה דאומרין לו המתן עד שיעשה אחיך הגדול מעש' דאמרי' יש זיקה והוה ליה אחו' זקוקתו, והתם הוא דאית ליה תקנתא להאי במעש' דאחוה כשמיבם אותה פקעא לזיקה מיניה ומותרת אחותה אבל הכא דליכ' דמפקע ליה זיקה מוציא אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה וכן הלכה ע"כ.
<h2>דף קי.</h2>
מי שהיה נשוי שתי יתומות קטנות ומת ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה. גדולה וקטנה ביאת הגדולה פוטרת הקטנה ואין ביאת הקטנה פוטרת הגדולה כך פשוט ביבמות. שתי חרשות נשואות לאדם אח' ומת ביאתה של אחת מהן פוטר' צרתה אבל לא חליצתה דחרשת דלאו בת חליצה היא ואפי' שהיתה חרש' כשנשאה אחיו. אחת פקחת ואחת חרשת ביאת פקחת פוטרת החרשת ואין ביאת החרשת פוטרת הפקחת. אחת קטנה ואחת חרשת מלמדין הקטנה שתמאן ומיבם החרש' פשוט וכן כתב רי"ף דמלמדין וכן בתוספתא אבל הראב"ד כתב דלא אמר בהא ר' אליעזר דמלמדין ובהא קי"ל כרב דכונס החרשת ומוציאה בגט וקטנה תמתין עד שתגדל ותחלוץ וראשון נראה עקר וכן בכל הנוסחאות מן המשנה אומר רבי אליעזר בכלן מלמדין את הקטנה וכו'.
כתב הרמ"ה ב' אחין נשואין שתי אחיות קטנה וחרשת ומת בעלה של קטנה חרש' יוצאה בגט וקטנה תמתין עד שתגדל ותחלוץ ואם בא על הקטנה צריכה גט וחליצה דביאה לא פטרה, ודקדקה מההיא שכתבתי למעלה ותמהתי כי כל זה היה לסברת רב דאמ' כונס החרשת ומוציאה בגט וקטנה תמתי' עד שתגדל ותחלוץ, וכבר פסקנו כרבי אליעזר דאמר בכולן מלמדין לקטנה שתמאן וכמו כן למה לא נאמר בכאן מלמדין הקטנה למאן, אבל הרב כתבה לפסק הלכה ונשמע לו.
<h2>דף קיא.</h2>
ועוד פשוט מי שהיה נשוי שתי יתומות קטנו' ומת ובא היבם על הראשונ' וחזר ובא על השנייה לא פסל את הראשונ', וכן הדין בשתי חרשות. אחת קטנה ואחת חרשת ובא היבם על הקטנה וחזר ובא על החרשת או שבא אחיו על החרשת לא פסל את הקטנה בא יבם על החרשת וחזר ובא על הקטנה פסל את החרשת ולעולם מלמדין הקטנה שתמאן כמו שכתבתי.
<h2>דף קיב:</h2>
שני אחים חרשים נשואין שתי אחיות פקחות או שתי אחיות חרשות או אחת חרשת ואח' פקחת וכן שתי אחיות חרשו' נשואות לב' אחים פקחים או חרשים או אחד חרש וא' פקח הרי אלו פטורות מן החליצה ומן היבום ולא שנא חרש שנשא פקחת ולא שנא פקח שנשא חרשת ולא שנא חרש שנשא חרשת דנישואין דרבנן נינהו ואם היו נכריו' ר"ל שלא היו אחיות יכנוס ולא יחלוץ דחרש וחרשת לאו בני חליצה נינהו כדאמרי' למעלה [ק"י ע"א] ואם אח' שכנסו רצו להוציא יוציאו כמו שכתבתי בגרושין דכשם שמכניס ברמיזה כך מוציא ברמיזה וזה מיירי בחרשי' דמעיקר' אבל בפקחין ולבסוף נתחרשו אין יכולין להוציא פשוט ביבמות. ועוד פשוט שני אחין א' פקח ואחד חרש נשואין שתי אחיות פקוחות מת חרש בעל פקחת מה יעשה פקח בעל פקחת תצא משום אחות אשה מת פקח בעל פקחת מה יעשה חרש בעל פקחת יוציא את אשתו בגט ואשת אחיו אסורה לעולם. ודוקא בחרש מעיקרו אבל פקח ולבסוף נתחרש (לו) [לא] יוציא. שני אחין פקחים נשואים שתי אחיות אחת פקחת ואחת חרשת מת פקח בעל חרשת מה יעשה פקח בעל פקחת תצא משום אחות אשה מת פקח בעל פקח' מה יעשה פקח בעל חרשת מוציא אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה ודוקא בחרשת מעיקרא קודם נשואין אבל פקחת ולבסוף נתחרשה לאחר נשואין אינו יכול להוציא. שני אחין אחד פקח ואחד חרש נשואין שתי אחיות אחת פקחת ואחת חרשת מת חרש בעל חרשת מה יעשה פקח בעל פקחת תצא משום אחות אשה מת פקח בעל פקחת מה יעשה חרש בעל חרשת מוציא אשתו בגט ואשת אחיו אסורה לעולם ודוקא בחרש מעיקרו כמו שאמרנו. שני אחין א' פקח ואחד חרש נשואין שתי נכריות פקחו' מת חרש בעל פקחת או חולץ או מיבם מת פקח בעל פקחת מה יעשה חרש בעל פקח' כונס ואינו מוציא לעולם מפני שנשואיה נשואין גמורין מחמת אחיו שהיה פקח ואין גרושיה גרושין גמורי' והוה ליה כפקח שנשא אשה ונתחרש דקיימא לן דלא יוציא עולמית. שני אחי' פקחי' נשואין שתי נשים נכריות אחת פקחת ואחת חרשת מת פקח בעל חרשת מה יעשה פקח בעל פקחת כונס ואינו יכול לחלוץ דחרשת לאו בת חליצה היא ואחר שכנס אם רצה להוציא יוציא וזה מיירי אפילו בחרשת מעיקרא מת פקח בעל פקחת מה יעשה פקח בעל חרשת או חולץ או מיבם. שני אחין אחד פקח ואח' חרש נשואין שתי נשים נכריות אחת פקחת ואחת חרשת מת חרש בעל חרש' מה יעשה פקח בעל פקחת כונס ולא יחלוץ ואם רצה להוציא אחר שכנס יוציא ואפילו בחרשת מעיקרא דחרשת לאו בת חליצה היא מת פקח בעל פקחת מה יעשה חרש בעל חרשת כונס ואינו מוציא לעולם מפני שנשואיה נשואין גמורים מפני שאינו פקח ואין גרושיה גרושין גמורין כמו שאמרנו למעלה.
<h2>דף קיח:</h2>
האשה שהלכה היא ובנה ובעלה למדינ' הים ובאת ואמר' מת בעלי ואחר כך מת בני נאמנת מת בני ואחר כך מת בעלי אינה נאמנת וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתיבמת.
המזכ' גט לאשתו על ידי אח' במקום יבם חוששין לה וחולצת ולא מתיבמ' כך פשוט ביבמות.
<h2>דף קיט.</h2>
אשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך לא תנשא ולא תתיבם שמא מעוברת היא צרתה ולצרה זו חיישינן אבל לא חיישינן שמא נשא אשה אחרת שם ולא תנשא ולא תתיבם לעולם עד שידע אם מעוברת היא צרתה בודאי ולא תחלוץ שמא יהא ולד של קיימא ונמצא שאתה מצריכה כרוז לכהונה פשוט ביבמות. אין זה מהחבור נסתפק להר"ש ז"ל אם יש לדבר פתח התר כשתדור אשה זו על דעת רבים שלא תנשא לכהן שכל עצמנו לא חששנו אלא מטעמא דהצרכת כרוז ואחר שתדור נסתלקה חששא זו וכיוצא בזה מצינו רבות כל היכ' דאיכא חששא דקנוניא או חששא דאיסורא מסלקין אותו בנדרים כדאמרי' בפ' שום היתומי' מקדיש נכסיו והית' עליו כתובת אשה ר' אליעזר אומר כשיגרשנה ידור הנאה רבי יהושע אומר אין צריך ולאו דסבירא ליה דלא מהני אלא דלא צרי' ובגמ' מוקי פלוגתייהו דרבי אליעזר ורבי יהושע דאין אדם עושה קנוניא על ההקדש ומטעם זה אינו צריך לרבי יהושע ורבי אליעזר חושש לקנוניא ומצריך להדירה הנאה רשב"ג אומר אף הערב לאשה בכתובתה והיה בעלה מגרשה ידור הנאה. שנינו הנושא נשים בעבירה פסול עד שידור הנאה ואמרינ' בגמרא הנודר ועובר יורד ומגר' והא דנושא נשים בעבירה דיצרו תקפו אית ליה תקנת' בנדר ועובר ואחר כך מגרש דחזקה דלא עבר על נדריה וכל שכן אם תדור הנאה מכהן ע"ד רבים וכדאמרינן בטלו ולא בטלו קיימו ולא קיימו באונס המגרש אמר רב שימי מנהרדעא הכא במאי עסקינן כגון שהדירה ברבים ופרכינ' הניחא למאן דאמר וכו' ומסקנא כגון דהדירה על דעת רבים וכיון דאית תקנתא בנדר ע"ד רבים בין בחששא דממונא בין באיסור' ולענוש על ידו ולמעבד לאו שניתק לעשה בלאו שלא ניתק אם כן היבמה הזו די לה בשתדו' ע"ד רבים ואם היבם מתרצה לחלוץ לה שפיר ואי לא הויא לה כמורד ביבמה דכופין אותו לחלוץ ואף על גב דחליצה מעושה פסולה היינו כשלא אמר רוצה אני כדאיתא ולא קרי' נמי כל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה דהא חליצה דהפילה דהכא ספקא חולץ ולא מיבם והכא נמי בספק' דספק' שמא הניח בן או לא הניח חולץ ותו דזעירי אמר התם דלעצמה ג' ולחברתה ט' ובחולצת ממה נפשך רבי חייא ואביי כרבי אבין ורבי חנינא כרבי אבין דאמרי דלחברתה לעולם לא אתו אלא מטעמא דהצרכת כרוז ואף החולקין במורדת על בעלה שלא לכוף ולגרש ואמרי דמאן דעבי' הכי מרבה ממזרים הכא ליכא האי חששא. ואף על גב דאיפליגי רבוותא אי כותבין אגרת מרד על שומר' יבם או לא היינו לעני' הפסד כתובתה אבל לענין כפייה ליכא דחשש לה ובנדרה הנאה מיבמה אחרי מות בעלה כתבי רבוותא דכופין אותו לחלוץ ולא נחלקו אלא אם יש לה כתובה או לא. והא דתנן התם בראשונה היו אומרים שלשה נשים יוצאות ונוטלות כתובה וכו' חזרו לומר דאומרת טמאה אני לך תביא ראיה לדברי' ואמאי ידירוה הנאה ויגרשוה היינו טעמא דכיון דחיישינן דילמ' עיניה נתנה באחר והאי אחר לא ידעינן ליה א"א לאוסרה אכולי עלמא ותו דהא אמרי רבוותא דמעיקר דינה אינה נאמנת שלאו כל כמינה להפקיע עצמה משעבוד בעלה ומשום דהא מילת' כסיפא ליה אי לאו דקושטא היא לא הוה אמרה לה תקנו במשנ' ראשונה להאמינה חזו רבנן בתראי חששא דשמא עיניה נתנה באחר אוקמה אעיקר דינא אבל בנדון זה מאי דאיכ' למיחש הו' להצריכ' כרוז לכהונה תדו' הנאה מכהן ותחלוץ וליכא למיחש לקלקולא ולא למילתא אחרינא ואפילו ללמדה לידור הוה משמע לי דשרי דהא מיאון דמתרחקין מיניה במקום מצוה מלמדין כ"ש בחליצה דנדבקין בה משום עגונא ובסוף דבריו כתב הרב ז"ל ומאן דמשתכחי להאי מילתא פתח ומתרגם לה על אתר אתר ומוסיף בה שמעת' אליבא דהלכתא מובילנא מניה לבי מסותא עכ"ל.
הלך בעלה למדינת הים עם חמותה ואמרו שמת אינה חוששת שמא ילדה חמותה שם ואם יצתה מכאן מעוברת חוששת פשוט ביבמות וכן פסק רי"ף ורוב הפוסקים ויש מי שפסק כרבי יהושע דאמר דאפילו יצתה מעוברת אינה חוששת דסבר כרבנן דלא חייש למיעוטא וכן כתב הרמ"ה.
<h2>דף קיט:</h2>
שתי יבמות זו אומרת מת בעלי וזו אומרת מת בעלי זו אסורה מפני בעלה של זו שהו' יבמה וזו אסורה מפני בעלה של זו. לזו עדי' שמת בעלה ולזו אין עדים זו שיש לה עדים אסורה מפני בעלה של זו וזו שאין לה עדים מותר'. לזו בנים ולזו אין בנים זו שיש לה בנים מותרת ושאי' לה בנים אסורה. נתיבמו ומתו היבמים אסורות להנשא פירוש כגון שהיו לו יבמים אחרים ונתיבמו להם זו על פי עצמה וזו על פי עצמה ומתו היבמים אסורות לינשא לשוק זו מפני בעלה של זו ולא קא אמרינ' כיון דמתיבמת אמת אמרה כשאמרה מת בעלי ולא לקלקל יבמתה קא מיכוונא אלא אמרינן תמות נפשי עם פלשתי' קא עבדא לפי' אסורות לינשא כל א' מפני בעלה של חברת' שזקוקה לו כך פשוט ביבמות.
